30.6.10

מתחילים. 30/6/2010


התמונה מתוך מפת הטיוב: Untiteld (Tube Map) by Barbara Kruger 2009

עוד לפני שהגעתי לכאן החלטתי לכתוב את הבלוג הזה.

אני בלונדון רק שבועיים, אולי מוקדם מדי להחלטות גדולות שכאלה אבל הנה, עכשיו זה קורה.


אז את ביג בן אתם ודאי מכירים, וליטל בן הוא הבן הפרטי שלי, ואני משערת שעל זה אני הולכת לכתוב, על הגדול ועל הקטנטן ועל כל מה שמתרווח לו ביניהם, מקיף וחודר ומציף את המרחב הפרטי שלי.



על המפה של הרכבת התחתית (הטיוב), זו הקטנה שכל אחד יכול לחטוף בתחנה כדי להבין את הדרך, החליטו להדפיס יצירות אומנות. פתאום הסתכלתי על מה שנראה כמו חלק רגיל של המפה ושמתי לב שהתחנות שכתובות שם הן אחרות לגמרי. הקו השחור שעליו עכשיו לרוב אני נוסעת לא עובר מwarren Street דרך טוטנהם קורט ולסטר סקוויר עד לווטרלו. הוא עובר עכשיו מקנאה לכח, עוצר בחמלה, ממשיך באמונה שמתמזגת עם צחוק (מה תגידו על זה?) ומגיע אפילו עד לגאונות.


חשבתי וחשבתי לאיזו מסקנה אחת חדה וחכמה זה אמור להוביל אותי אבל לא הצלחתי להגיע אליה. כנראה שככה זה כשנוסעים. המסקנות החכמות הופכות להיות פשוט עוד תחנה בדרך.


























4 comments:

yaff said...

חכמה שלי ומוכשרת שלי!

ירמי said...

נורות הניאון נראות לי כמו הגדלה של טבלת גלולות כלשהי. או שאני סתם היפוכונדר? ירמי

עמירן said...

איזה תמונות יפות, התרגשתי מאוד לקרוא והתמלאתי געגועים !!! הרבה נשיקות גם לליטל בן

karin said...

תבואו ותראו מקרוב את טבלת הגלולות, זה בטוח יבריא מההיפוכונדריה:)