Big Boots Little Boots

מישהו שאל אותי למה בהגדרת הפרופיל שלי בבלוג רשמתי- שחקנית, זמרת, ורק אח"כ -אמא. איך זה שלא שמתי את האמא ראשון. איך זה? הרי בסך הכל בימים אלו אני באמת קודם כל אם לא רק- אמא.
התשובה שלי היתה כזו: לפי הרגשתי, כשאת אומרת דבר ראשון שאת אמא, כאילו כל השאר כבר לא ממש משנה. זה באמת הדבר הגדול וכשאת אומרת אותו ראשון אנשים כבר לא ממש מקשיבים להמשך. וחוץ מזה (את זה אני מוסיפה עכשיו כי לא חשבתי על זה באותו רגע...), שחקנית , זמרת הייתי רוב החיים שלי. אמא אני רק שנה וקצת. האם זה שיש לי עכשיו ילד אומר שכל ההגדרה העצמית שלי צריכה להשתנות?
כמובן שבכל השנה וקצת האלה נושא ההגדרה העצמית הוא הראשון במחשבה. במיוחד לאור העובדה שאני באמת אמא במשרה מלאה כרגע. למה בעצם אני מגדירה את עצמי על פי מה שאני עושה? ככה התרגלתי? זו החברה? מי האשם העיקרי בבלבול ובצורך הנשי הזה להיות הכל הכי טוב שאפשר ובדיוק באותו הזמן?
אני באמת לא יודעת. אם זה ממש מפריע לכם אתם יכולים להגדיר אותי קודם כל כאמא ואח"כ כזמרת, שחקנית וכל השאר. אם לא, אתם יכולים להשאיר את זה ככה. בכל מקרה כל אחת מההגדרות יכולה בסופו של דבר להתאים לי. כי אני כולן יחד. בבת אחת. בדיוק באותו הזמן.

Someone asked me why on my blog profile I defined myself first as an actress and singer and only after that as a mother. Why indeed? After all, the main thing (if not the only thing) I am these days is being a mother.

This was my answer: I feel that if you say first that you are a mother, all the rest doesn't really matter. This is the big thing after all, and people tend not to listen to the rest. Besides, (I'm adding this now because I didn't think about it at the time…), I've been an actress and a singer for most of my life. I've only been a mother for a little bit more than a year. Should the fact that I now have a child change my whole self definition?

Of course that during this year the self definition subject is the first thing I think about. After all, I am a full time mum at the moment. But hey, why do I must define myself by what I do? Did I just get used to it? Is it society? Who is to blame in this feminine need to be everything, the best in everything, and all exactly at the same time?

Honestly, I have no clue. If it really bothers you, you can define me first as a mother and then as a singer, actress and all the rest. If not, you can just leave it as is.

Anyway each one of these definitions can eventually suit me. After all, I am all of them. Together. Exactly at the same time.

At the cafe בבית הקפה

נפתח חלון למחשבה. על מה אני אחשוב? על הספר שלי. על העסק הקטן שאני מנסה לפתח. על עצמי. בריאות. התעמלות. דיאטה. על משחק. אני עדיין אוהבת את זה?

פתאום נכנסו שני אנשים. היא מחזיקה עותק של "הסערה" של שייקספיר. הם עמדו בתור לקנות קפה. לא ניהלו שיחה רגילה. חזרו על דיאלוג. משננים. היא, נוצצות לה העיניים. יש. הצלחנו לעשות את זה! למדנו בעל פה כמו שצריך ולא טעינו בפעם הראשונה! למה הם לומדים את הדיאלוג הזה?איפה הם מתכוונים להציג את הסצינה הזאת? ההתרגשות. ההתלהבות. הבערה. אני התרגשתי.


משהו מההתלהבות המוכרת הזאת, הרחש של ההתחלה, התקווה להזדמנות, הכוכב של ההצלחה, גלש אלי לכיסא בו ישבתי לצידו של התור לקפה.


הם קנו בטייק אווי. הלכו לעשות חזרות. ואני נזכרתי כמה שפעם אהבתי את זה. והייתי ככה. ועשיתי תנועות גדולות עם הידיים והרגשתי שאני יכולה.


ואז הילד שלי התעורר.הוא הסתכל עלי בפרצוף החמוד שלו, עם העיניים השקדיות והלחיים האדומות שדורשות נגיסה. וחייך.

A window for thinking has opened. What shall I think about? About my book. About the little business I'm trying to develop. About myself. Health. Exercise. Diet. About acting. Do I still like it?

Suddenly two people walked in. She was holding a copy of Shakespeare's play –The Tempest.

They were standing in the queue to buy coffee. They didn't have a normal conversation, they were repeating a dialog, memorizing. She had shiny eyes. Yes! We did it! We managed to go through it by heart for the first time! What are they learning these lines for? Where are they going to perform with this scene? The thrill, the excitement, the fire. I was thrilled myself. Something from this very familiar excitement, the whisper of beginning, hope for opportunity, star of success, slid all the way to where I was sitting right next to the coffee queue.

They took their coffee take away and went to rehearse, and I remembered how much I used to love it. And was exactly like that, making big gestures with my hands and feeling I can.

 And then my son woke up. He looked at me with his big almond eyes and red cheeks that are waiting for a bite. And he smiled.



בין הנורופנים Between Nurofens

היו שבועיים לוהטים. חום גוף בטמפרטורה גבוהה, תוצאה של חיסון משולש שגם כך נדחה בחודשיים כדי שהגוף הקטן יתחזק ויגן על עצמו קצת יותר טוב, אבל בכל זאת הקטן לקח את זה קשה. חום במשך שבוע, מלווה בהצטננות חזקה ושיעולים מונעי שינה, הפוגה של כמה ימים ושוב חום נוסף. בהפסקה הקטנה הזו בין התרופות מורידות החום הוא פתאום התחיל ללכת. מה שכאוס יכול לעשות. ואז שמעתי ששריפה גדולה משתוללת בארץ. טמפרטורה גבוהה של אש אוכלת, מחסלת. כאוס כזה שאוכל מבפנים את כל האסונות שלא חדלים מלרחוש .מישהו אמר לי שהכל התחיל ממזבלה קטנה ששרפו בה את הפסולת. הזבל, הרקב שורף את הארץ שלי. חברים בפייסבוק מתפללים פתאום לאלוהים שלא ידעתי שחפצו בו, מבקשים שיפתחו שעריהם של השמיים. אני מניחה את ראשי על הכרית ומוצאת את עצמי גם שולחת תפילה קטנה, עזור לי להניע את גל האנרגיה שיוריד גשם שם, רחוק ממני. ופה לבן. שקט. שלג על עירי. הלוואי ואחרי הכל גם שם יוכלו להתחיל ללכת.

It's been a hot two weeks. A body in high temperature, the result of the 13 month vaccination that I've already postponed in two months, just to give the little body a chance to get stronger and defend itself better. But the little one took it hard anyway. Fever for a week accompanied by a severe cold and sleep disturbing coughs, a break for a few days and then fever again. At this little break between paracetamols he suddenly started walking. Look what chaos can do. Then I heard that a big fire is burning my country. High temperatures of an eating, killing fire, that creates a kind of chaos that eats from the inside the disasters that never stop. Someone told me that it all began with a bit of garbage being burnt in a little dumpster. Garbage, rotting, is burning my home land. Friends on facebook are praying to a god I never knew they wanted, to open the gates of heaven. I'm placing my head on my pillow and finding myself also sending a little prayer, please help me move this wave of energy that will make the rain fall over there, far away from me. Over here it's white. And quiet. There's snow falling on my city. I wish that after it'll all be over,  they will also be able to get up and walk.

• ותודה ליעל על כותרת הפוסט
• And thank you Yael, for the name of this post