הגב The Back

זו תמונה שצילמתי לפני כמה שבועות. היום כבר קר מדי להסתובב ככה בעיר, אבל חשבתי שהיא שווה הצצה. אין הרבה פעמים בחיים שגב יכול לעורר קנאה, הגב הזה בהחלט כן.

This is a photo I took a few weeks ago. These days it's too cold to hang around in the city dressed like that, but I thought it's still worth a look.  There are not many times in life that a back can make you jealous, this back certainly does.

New creation יצירה חדשה

    לחברה שלי עשו מסיבת בייבי שאוור. פעם ראשונה שלי. הכנתי מתנה בעצמי. ציורים בעבודת יד מותאמים אישית לרך

    הנולד. התוצאות לפניכם. התחלתי למכור :) 

My friend had a baby shower. It's a first for me. I made the gift by myself. Hand painted accessorize,especially for this little soon to come baby. These are the results. Sales have begun J

ומשהו נוסף- חברה אחרת שאינה דוברת עברית ביקשה ממש יפה שאתרגם את הבלוג לאנגלית כדי שגם היא תוכל לקרוא. אז מעכשיו אני הולכת לנסות את כוחי גם בכתיבה מתורגמת לאנגלית! בהצלחה!

And an other thing- another friend of mine, who doesn't speak Hebrew, asked me really nicely to start and translate my blog. So…I've decided I'm going to try it from now on. Writing in English as well…good luck! Bisous!

שלכת

כותרות הפוסטים האחרונים שלי מאוד דרמטיות...גשם...שלכת...זה הסתיו עם הענן שכנראה מכניס אותי למצב הרוח הרומנטי-מהורהר הזה, אבל רק צריך להסתכל על העלים האלה בשביל להגיע לשם.
איזה יופי וכמה מרהיב, כל העצים הגדולים והזקנים משילים את היופי הזה ומפזרים אותו על האדמה. משליכים ונפרדים ממנו בשלווה וכאילו אומרים: אתם יפים עלים שלי, אבל היי, מצטערים, אתם מהעונה הקודמת.
לעבור מדינה, כמו שמישהו אמר לי פעם, זה קצת כמו להיוולד מחדש. בארבע השנים האחרונות עברתי מדינה שלוש פעמים. זה קשה להיוולד. צירי לידה ותעלות חשוכות...חוויתי את זה על אמת לא מזמן.הפעם זו לידה שונה. יש בי משהו שרוצה להמשיך את הגל של הפעם הקודמת בה גרתי באנגליה. משהו שרוצה להמשיך מאותו מקום, המקום שכבר התרגל ואהב, המקום שכבר הבין והיה בעלייה, שעבר את הקשיים וההתאקלמות. אבל הפעם זה שונה. אני שונה. ההרכב שונה. מולקולה חדשה ומתוקה נוספה לתמונה והיא גורמת לדברים להיעשות בצורה אחרת. הייתי רוצה להיוולד פה מחדש אבל עם המשפחה והחברים הישנים שלי. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן הכל היה ראשוני ומלהיב, לא היה לי אכפת לזרוק הצידה את כל מה שהייתי ולבדוק איך אני מוצאת את עצמי במקום הזר והגדול הזה.
עכשיו אני רוצה לסחוב איתי קצת דברים מהבית במזוודה שלי, ולא ממש בא לי שהם ישתנו. אבל הם משתנים בכל זאת.
זה לא שזה רע או טוב. אין לי אפשרות לדעת לאן זה מוביל ומה בדיוק יצא מזה. אבל ככה זה. יש דברים שאתה יכול לבחור כשאתה נולד לעולם ויש דברים שבאים עם הגנים.
כמו העלים בצבע ברונזה, כמו השלכת, אני חייבת ללמוד לא לפחד להיפרד, כי יש דברים שפשוט שייכים לעונה הקודמת. ועונה חדשה בדרך כלל מעניינת אותי כי, הרי אתם יודעים, אני תמיד אוהבת להיות באופנה.

האיש הכסוף

אתמול צעדתי ברחוב בו אני צועדת כמעט כל יום, ואיש כסוף קרץ אלי. ככה פתאום, בשעת ערב מוקדמת, איש כסוף.
היה לו כובע בצבע כסף, חליפה בצבע כסף, הפנים שלו היו צבועות בכסף והמזוודה שהוא סחב היתה גם היא בצבע כסף.
רציתי לדעת אם אני נראית לו כמו האיש הכחול ואם אני בעצם מסיפור אחר.
אבל העובדה ששנינו צעדנו באותו רחוב הצביעה על כך שאנחנו בעצם מאותו סיפור.
אז זה הסיפור שלי. ואני די אוהבת סיפורים כאלה, בהם פתאום אנשים כסופים קורצים אלייך וגורמים לך לחייך.

גשם

היום הגשם לא הפסיק לרדת. יצאתי לעיר. לעגלה יש כיסוי גשם מיוחד מפלסטיק שקוף. שמתי. נכנסתי לחנות. הורדתי. יצאתי לרחוב. הרכבתי. נכנסתי לחנות אחרת. הורדתי. שמתי הורדתי שמתי הורדתי. תוך כדי כל זה ביסקוויטים של פתי בר ופריכיות אורז קטנות נדחפו לעגלה והתעופפו מחוצה לה. דחפתי את העגלה בגשם ביד אחת כשבידי האחרת מטריה. היום נגמר בילד עייף שלא הצליח להירדם בעגלה או מחוצה לה, עם כיסוי הגשם או בלעדיו, כשאצבעותיו הקטנות מלאות באבקת קקאו חומה תוצרת ביסקוויטים ורוק. היום נגמר באמא עייפה שלא הצליחה למצוא את שחפצה בו וגם לא הצליחה לספק את רצונו / צרכיו של הילד, ומעיל הגשם שלה מלא בנשיקות של אבקת קקאו חומה.