שלכת

כותרות הפוסטים האחרונים שלי מאוד דרמטיות...גשם...שלכת...זה הסתיו עם הענן שכנראה מכניס אותי למצב הרוח הרומנטי-מהורהר הזה, אבל רק צריך להסתכל על העלים האלה בשביל להגיע לשם.
איזה יופי וכמה מרהיב, כל העצים הגדולים והזקנים משילים את היופי הזה ומפזרים אותו על האדמה. משליכים ונפרדים ממנו בשלווה וכאילו אומרים: אתם יפים עלים שלי, אבל היי, מצטערים, אתם מהעונה הקודמת.
לעבור מדינה, כמו שמישהו אמר לי פעם, זה קצת כמו להיוולד מחדש. בארבע השנים האחרונות עברתי מדינה שלוש פעמים. זה קשה להיוולד. צירי לידה ותעלות חשוכות...חוויתי את זה על אמת לא מזמן.הפעם זו לידה שונה. יש בי משהו שרוצה להמשיך את הגל של הפעם הקודמת בה גרתי באנגליה. משהו שרוצה להמשיך מאותו מקום, המקום שכבר התרגל ואהב, המקום שכבר הבין והיה בעלייה, שעבר את הקשיים וההתאקלמות. אבל הפעם זה שונה. אני שונה. ההרכב שונה. מולקולה חדשה ומתוקה נוספה לתמונה והיא גורמת לדברים להיעשות בצורה אחרת. הייתי רוצה להיוולד פה מחדש אבל עם המשפחה והחברים הישנים שלי. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן הכל היה ראשוני ומלהיב, לא היה לי אכפת לזרוק הצידה את כל מה שהייתי ולבדוק איך אני מוצאת את עצמי במקום הזר והגדול הזה.
עכשיו אני רוצה לסחוב איתי קצת דברים מהבית במזוודה שלי, ולא ממש בא לי שהם ישתנו. אבל הם משתנים בכל זאת.
זה לא שזה רע או טוב. אין לי אפשרות לדעת לאן זה מוביל ומה בדיוק יצא מזה. אבל ככה זה. יש דברים שאתה יכול לבחור כשאתה נולד לעולם ויש דברים שבאים עם הגנים.
כמו העלים בצבע ברונזה, כמו השלכת, אני חייבת ללמוד לא לפחד להיפרד, כי יש דברים שפשוט שייכים לעונה הקודמת. ועונה חדשה בדרך כלל מעניינת אותי כי, הרי אתם יודעים, אני תמיד אוהבת להיות באופנה.