The Hills

עברנו דירה, עברנו שכונה. אני לא מאמינה שאני צריכה שוב להתאקלם.
שבוע ראשון-
יום רביעי, פליי-גרופ חדשה בכנסיה המתודיסטית:
אני (חושבת לעצמי): איזה יופי! החלל ממש גדול. הרבה אנשים...הממ...עכשיו נראה איזה סוג אנשים מגיע לכאן...וואו, יש בעשר שירים! בחדר אחר! (הולכים לחדר האחר). זקנה עם גיטרה...נו, שתשיר כבר משהו שבן מכיר...השיר על הארנבים. מעולה. (נגמרו השירים). תה ועוגיות! בחינם! (חוזרים לחלל הגדול). למה אף אחת לא מדברת איתי? הן גם לא נראות מעונינות...הנה, זאת נראית מגניבה. שיער קצוץ, משקפיים יפים. לא מסתכלת אלי..." בן, רוצה לעלות למעלה? יש שם עוד חדרים עם צעצועים". גם פה אף אחת לא מדברת איתי...זה בגלל שאני זרה? אולי הם שמעו שאני מדברת איתו עברית. בטח לא אוהבים יהודים פה, טוב, אנחנו בכל זאת בכנסיה. אנטישמים.

יום שישי, פליי-גרופ חדשה בבית הכנסת המקומי:
אני (חושבת לעצמי): נחמד! גם פה החלל גדול. צעצועים נחמדים. אין אף אחד, אנחנו ראשונים...הנה, עוד מישהי מגיעה עם הילדה שלה.
היא: היי
אני: היי
אני (חושבת לעצמי): מישהי מדברת איתי!
היא : (אחרי ששומעת אותי מדברת עם בן): וור אר יו פרום?
אני: (בגאווה): ישראל!
היא: האו לאבלי! (מנהלות שיחה קצרה על מה כל אחת עושה וכמה זמן אני פה ואיפה כל אחת גרה).
מגיעים אנשים נוספים. היא הולכת לשחק עם הילדה שלה ואני עם בן. חמודה. זמן עובר. אף אחת אחרת לא מדברת איתי. אני והיא מחליפות חיוכים מרחוק מדי פעם. למה אף אחת לא מדברת איתי? הן מסתכלות עלי. למה הן מסתכלות ואז מדברות עם החברה שלהן? בטח זה בגלל שאני ישראלית. הם בטח לא אוהבים ישראלים. היהודים האלה.

שבוע שני -
יום רביעי, פליי-גרופ בכנסיה המתודיסטית:
הזקנה שעושה את השירים אומרת לי שלום בכניסה ושואלת אם אני חדשה. אני אומרת שכן.
בן רץ לחלל הגדול. משחקים. אף אחת לא מדברת איתי. הולכים לשמוע את הזקנה עם הגיטרה. שותים תה עם ביסקוויט. עולים לחדר למעלה. או, הנה המגניבה משבוע שעבר. אני אשב לידה. אני מחייכת אליה.
המגניבה: בן כמה הוא?
אני: 18 חודשים (פה סופרים בחודשים, לא אומרים שנה וחצי).
אנחנו מדברות קצת ואז אני שומעת שהיא מדברת לילדים שלה בשפה זרה.
אני: מאיפה את?
המגניבה: מפולין.
היא לא שואלת מאיפה אני.

יום שישי, פליי-גרופ בבית הכנסת המקומי:
שוב הגענו ראשונים. הבחורה הנחמדה שהיתה שבוע שעבר לא הגיעה היום. אף אחת לא מדברת איתי. בן כל הזמן הולך למקום שבו נמצאת החלה שאיתה עושים אחר-כך קבלת שבת. הם בטח חושבים שאני מרעיבה אותו.

שבוע שלישי-
יום רביעי, פליי-גרופ בכנסייה המתודיסטית:
לפני שאני נכנסת אני פוגשת את הפולניה משבוע שעבר. אני שואלת אותה איך קוראים לילדים שלה. היא שואלת אותי איך קוראים לבן. אני אומרת. היא אומרת שזה בא מבנימין. מדברות על כך שזה שם יהודי. היא אומרת שהיא חשבה לקרוא לבן שלה ככה אבל בסוף לא בחרה בזה, אבל לא בגלל שזה יהודי. היא שואלת אותי אם אני יהודיה. אני אומרת שכן. בן בורח והילדים שלה צועקים והשיחה מסתיימת בזה שאני יהודיה.
משחקים בחלל הגדול. בחמישה לעשר בן נהיה חסר סבלנות ורוצה לצאת מהחדר. יוצאים והוא הולך מיד לחדר בו שרים את השירים עם הזקנה עם הגיטרה. אח"כ הוא הולך לדלפק ומושיט את היד לקבל ביסקוויט. לא רואה את הפולניה בשום מקום. אף אחת לא מדברת איתי.

יום שישי, בן חולה, לא הולכים לבית כנסת.

שבוע רביעי-
יום רביעי, פליי -גרופ בכנסיה המתודיסטית:
מאחרים קצת ונכנסים מיד לחדר של הזקנה ששרה. בן ממש נהנה, הוא מכיר את כל השירים. בדרך חזרה לחלל הגדול אני פוגשת בפולניה. היא מאוד נחמדה ומנסה להיזכר בשם של בן. חושבת שקוראים לו נתן. אני אומרת לה שגם זה שם יהודי.
משחקים בחלל הגדול. אני יושבת ליד מישהי שכבר ראיתי פעם פה. היא מתחילה לדבר איתי. מספרת שעברה לפני חצי שנה מברייטון. אני מתרגשת ואומרת שגרתי בברייטון. אנחנו מחליפות טלפונים וקובעות להיפגש עם הילדים. סימן קריאה! סימן קריאה! סימן קריאה!

יום שישי, פליי- גרופ בבית הכנסת המקומי :

הבחורה שפגשתי בפעם הראשונה מגיעה ומכירה לי את החברה שלה. היא אוסטרלית שגרה כמה שנים בישראל ועכשיו גרה פה. היא מציעה לעזור לי למצוא עבודה בארגון שהיא עובדת בו. אנחנו מחליפות מיילים. עוד נשים מדברות איתי. הזמן עובר ממש מהר.

חודש במזוול היל. אני מרגישה שאני מתחילה להתאקלם.

Apologies to my english speaking readers, but i have abandoned the english translation of the blog for now. I realized that becuase it takes me so long to translate it to my satisfaction, it keeps me from writing more frequently. I might go back to it in the future, or maybe decide to write a whole new blog just in English. for now, i hope you forgive me. anyway I know that most of you (if not all of you) are my friends, so you are probably already getting regular updates about my life, face to face....x Karin