Posts
גנבתי את הבוקר. פרטנרי (אני תוהה באיזה שם כיסוי לקרוא לו. לא בא לי בעלי, אולי בנזוגי, אהובי...ראשי תיבות א'- מזכיר את בעלה של דנה ספקטור... בקיצור עוד נהפוך בעניין...)התחיל לעבוד מאוחר היום, אז הוחלט שהוא שומר על הבן ואני התארגנתי מהר ובשמונה וחצי כבר הייתי על האוטובוס. כשאת הולכת ברחוב ללא עגלת תינוק לפנייך פתאום את מרגישה חשופה לגמרי . פתאום את שוב רק את ולבד, ומרגישים יותר אם קר או חם, כואב הגב או הרגל.אני מציצה בהשתקפות הדמות שלי (כן, זו אני שם!) בחלונות החנויות ברחוב, ואני חושבת לעצמי: "מממ...אני חייבת ללכת קצת יותר זקוף...אבל הנה- אני מתחילה קצת לזהות את עצמי...".
ואז מגיעים למרכז העיר. הרחוב הגדול ביותר של לונדון נפתח לפנייך, עוד מוקדם בבוקר, אז לא כל כך עמוס, ואני מתחילה ללכת בקצב, רוצה להגיע כבר למטרה הראשונה שהצבתי לעצמי בחטיפת החופש הזאת, והיא, בסה"כ, לשתות קפה ולאכול איזה משהו טעים...
הלכתי אל המקום של רועי. רועי הוא ידידי משכבר הימים וחיינו נפגשים כבר שנים במעגלים בלי לתכנן, ועכשיו (בפעם השניה )אנחנו פה בלונדון. לפני כשמונה חודשים הוא פתח את המקום הקטן, האיכותי והמקסים ביותר שנקרא: Cocomaya http://www.cocomaya.co.uk/ הכשרון הרב שלו לעשות דברים טעימים הוא לא מן הרגילים. הוא משתמש בחומרים הטובים ביותר וטווה אותם לכדי יצירת אומנות שכל הביטוי שלה בא בחושים. אתה מסתכל על העוגות שלו ובא לך לטרוף את הכל בעיניים מרוב היופי ואז, כשאתה נוגס, בלוטות הטעם כאילו יוצאות מן החיך, שולחות ידיים חמדניות ומבקשות רק להינמס עוד ועוד בתוך גן העדן הקטן שמתחולל לך עכשיו בפה.
אז ישבתי לשתות איתו קפוצ'ינו (ועכשיו להשוויץ- גם אלטון ג'ון, מדונה וקלאודיה שיפר ישבו לשתות ולאכול פה, כן כן...), ואכלתי בריוש תות שדה (אורגני!) עם קרם מקסים שמתחבא לו מתחת, ועם כל לגימה ובכל נגיסה יצאה מתוכי הקריאה: "איזה כיף! איזה כיף!". לגימות קטנות של עצמי.
משהו טוב...
כמה דברים יפים שמצאתי בשיטוט היום:
חנות בגדי וינטג' מגניבה ברחוב מקביל לאוקספורד סטריט
חנות בדים מקסימה ביותר עם אוסף סרטי תפירה מצויינים ברחוב ממש ליד
חלון הראווה (מבפנים) של חנות הבדים...
No comments:
Post a Comment