לא. עוד אין לי אינטרנט בדירה. הבלחות קצרות לבתי קפה הן אלו שמנפיקות בריחה לנפש עמוסה בימים אלו.
עבר שבוע קשה מלא פעילות לא רצויה (כולל פעילות לא רצויה של המעיים של בן).
הרהור ראשון: מאוד קל ליפול למקום רע ושלילי. מאוד קשה לטפס חזרה למקום חיובי ומלא אופטימיות. זה לוקח הרבה יותר זמן מהצעד הקודם. או כמו שאמר יפה פרטנרי- קל ליפול לתוך הבור אבל יותר קשה לצאת ממנו.
הרהור שני: אולי קומה שניה בלי מעלית (כמעט ואין מעליות בלונדון), לא היתה רעיון מי יודע מה.
הרהור שלישי: מצד שני, אני עושה ספורט. ואין לי כסף להירשם לג'ים כרגע.
הרהור רביעי: איך גם בדכאון הכי גדול יכולה להיכנס יפנית מגניבה לתוך בית הקפה והטעם הטוב שלה בלבוש יסיח את דעתי מכל הצרות. זה למשל דבר חיובי שיש רק בלונדון.
הרהור חמישי: למה לא הבאתי מצלמה וצילמתי אותה כדי שהיא תעזור גם לאלו מכם שצריכים לצאת מהבלוז.
הרהור שישי: מצב הרוח אינו בהכרח תלוי במזג האוויר. השבוע האחרון היה שמשי ופורח.
הרהור שביעי: שבת. צריך להפסיק להרהר. מתחיל שבוע חדש.
הצטרף כמנוי ל-www.karina-bigbenlittleben.blogspot.com
Posts
Comments
1 comment:
יפה שלי! קודם כל, כיף לשמוע ממך. תמיד
שנית, את זוכרת את הקלישאה הבת זונה, על כל ההתחלות, נכון? זה ככה, ואת בול שם. זה עוד ישתנה בענק! את נמצאת באחד המקומות הכי הכי על הגלובוס, תני עוד קצת זמן ותתחילי, אין לי ספק, ליהנות מאוד מאוד מהמתנה הזאת. כשאת מתגעגעת תיזכרי איך מרגישים 85 אחוזי לחות שיושבים על 30 ומשהו מעלות חום. לא משו, הא? ובעצם מה שרציתי לכתוב לך, זה שמותר לך גם להיות עצובה, ועמוסה, ומדוכדכת. אבל רק לקצת. חיבוקים מלאן, וגעגוע
Post a Comment