בוא איתי ליריד

    מסורת של 160 שנה, בסוף השבוע האחרון של הקיץ, מתקיים יריד בפארק המפסטד הית'. מרכבה מסתחררת,   
    גלגל ענק, סוכריות על מקל וצמר גפן מתוק.

  

ארוחת יומולדת 2

חגיגות יום ההולדת ממשיכות, כך מסתבר, ויצא שנלקחתי על ידי חברי לאכול במסעדה הספרדית Fino . לכל אוהבי השרצים ושומרי האוכל הלא הכשר. טאפאס טאפאס טאפאס.

יומולדת יש רק פעם בשנה 28/08/2010

בוקר יום ההולדת שלי לא החל בצורה מזהירה. כאב ראש מפלח ובחילה הם לא החברים שאני מעדיפה להתעורר איתם, ובעודי מנסה להתמודד עם עייפות הלילה הלא שקט  וריח הניחוח של החיתול של בן (הכל שם עובד, אין ספק), הרהורי יום הולדת החלו מטפטפים לראשי. עוד שנה עברה מהר, כי עכשיו השנים רצות להן, אתם יודעים, שוב רשימות של יש ואין, מה נאסף ומה עוד נכסף, ודברים כאלה לא עוזרים לחגיגות.
אז אספתי את עצמי ואת כאב הראש שלי בידיים והחלטתי לצאת לעיר, ובן היה סבלני מאוד אלי והתנהג יפה בעגלה, מצביע על אוטובוסים אדומים.
פרטנרי חזר אחר הצהריים ובידו זר פרחים. אחד הדברים המשמחים ביותר הוא זר פרחים בבית וכבר נחרטה ההבטחה שהבטחתי לאימי לקנות פרחים כל שבוע כדי שיהיה יפה בעיניים ובלב. עכשיו יש לי שולחן עם אגרטל אז אפשר להתחיל לקיים. התכוננו והרדמנו ובערב הגיעה הבייביסיטר- פעם ראשונה. מיד הפכנו לאמא ואבא כאלה שיוצאים ויש להם בייביסיטר, משאירים טלפונים של כל אחד כולל המשטרה.
ואז הגענו. המסעדה שפרטנרי הזמין ממוקמת בטאוור ברידג', ואין, פשוט אין מקום יותר יפה לחגוג איתו יום הולדת.
האורות, הגשר עוצר הנשימה, פתאום אתה בחוץ לארץ. הנה לונדון.
למסעדה קוראים גאוצ'ו, מסעדת בשרים ארגנטינאית, חשוכה ומגניבה (אין תמונות מבפנים כי פשוט היה חשוך מדי!), ולא מזכירה בשום אופן את אל-גאוצ'ו.
שמפניה בהתחלה ויין בהמשך והו הבשר.
ערב יום ההולדת שלי הסתיים כן בצורה מזהירה, ואחרי הרבה זמן ממש הרגשתי שחגגתי יום הולדת. היה כיף. אפילו שהופ הופ טרללה, גדלתי בשנה. 

PHOTO SHOPPING 23/08/2010

למרות מה שרבים מחברי יגידו, אני לא חסידה גדולה של קניונים. הרבה יותר אני מעדיפה להתהלך ברחוב עמוס חנויות, להיכנס, לנבור, לרכוש ולצאת חזרה לחיים רוחשים ואור יום טבעי.
בארץ הרביתי לטייל בקניונים, במיוחד לאחר הלידה. רחובות רוחשים בעלי חנויות טובות מספיק יש ספורים ולא מספקים. אבל היום הייתי באחד הקניונים שכמותם עוד לא חוויתי ולא ראיתי.
Westfield. תזכרו את השם הזה. המקום הזה יספק לכם ידידי חווית קניות שאין כמוה. כל מה שרציתם לקנות, וגם מה שלא רציתם אבל לא יכולתם לעמוד בפניו. כל החנויות- כולל חנויות מעצבים. רק Primark חסר משום מה, אולי החנות זולה מדי ולא אלגנטית מספיק...
אז בפעם הבאה שאתם באים ללונדון וחייבים פשוט לעשות שופינג- אל תוותרו על אוקספורד סטריט- אבל תקפצו גם לווסטפילד. תחנת Sheperd's Bush .
התמונות היו היום השופינג שלי. כמעט כמו לרכוש ממש...בתאבון!


דורותי פרקינס

נראה לכם מוכר...?

אדריכלות בקניון

דוכן גלידה

החנות המדהימה של טימברלנד

miu miu

miu miu

וקצת פינוק... כל הפריטים המצולמים למטה הם מטופ שופ. לקינוח...

שנה

הבן שלי בן שנה. כל יום הוא מגלה לי עוד דבר קטן חדש שהוא יודע לעשות. מסתרק עם המברשת. צועד צעדים ראשונים קטנטנים עם העגלה שקנינו לו ליום ההולדת (צעדים שמתפתחים לריצה ומעבר לזחילה מהירה בטירוף על הברכיים...). הוא מבין. המון.

ההתרגשות לקראת הכנת המסיבה שלו היתה גדולה. באו חברים ישנים וחדשים שהכרנו פה. הוא נרדם וכשהתעורר נכנס לחדר מלא באנשים, ישב במרכז המעגל וחייך. כשצעדתי עם העוגה בה נר ראשון דולק, תמונות רצו בראשי מכל ימי ההולדת בהם צפיתי באמא הצועדת לתוך החדר באותה צורה ממש. עכשיו אני אותה אחת. כמה נדוש. אבל כמה מאושר! האושר הזה אפילו קצת הפתיע. לאושר לא אכפת להיות נדוש. העיקר שהוא מאושר.

יום הולדת שנה. אנחת רווחה קלה משתחררת ממעמקי הנשמה ומתעופפת לאוויר. עברנו את זה. הוא ואני. שנה ראשונה עברה. קדימה, ממשיכים.

קצת ירוק 19/08/2010

עמדת הכתיבה החדשה שלי: ספת בז' רכה בעלת שלוש כריות גדולות. הספה נמצאת במצב מקביל אל החלון. אחת הכריות הועברה למשענת הצידית ומשמשת כמשענת הגב שלי. פניי לחלון. כרית אחרת הועברה למושב הספה ומשמשת כשולחנון נושא הלפטופ. מחוץ לחלון עץ ירוק ענק. רוחשות בו דבורים וציפורים וכרגע קרני השמש מאירות את עליו באופן מעורר שמחה. יש לי אינטרנט. אפשר להיות בקשר.
אני חייבת לכם חוב קטן וגם רוצה לשמח את נפשכם שלא ראתה כבר זמן מה תמונות ממחוזות אנגליים. לפני כשבועיים נסענו לביקור בעיירה יפה בצפון אנגליה, לא רחוק מוויילס. אל העיירה, ששמה רוס, הגעתי במקרה. פרטנרי הודיע לי כי הוא מתעתד לצאת אליה לקורס מקצועי. אני, שהרוס היחיד שאני מכירה הוא מהסדרה חברים, לא הבעתי התענינות רבה. אחרי ביקורו הראשון שם הוא חזר נלהב והודיע כי בפעם הבאה אנחנו מצטרפים. אז נסענו. שעתיים וחצי (או שלוש) שעות נסיעה מלונדון, ומשהו מתחיל לקרות. הקיץ האנגלי האחרון הצליח באופן מפתיע להצהיב את חלקות הדשא בפארקים הפזורים ברחבי העיר, אבל כשנוסעים צפונה מתחילים לראות את היערות הירוקים, צבעם בוער ומזמין להתנתק מקצב העיר ולנשום קצת רוגע.

הגענו לעיירה, קטנה, מקסימה וציורית, שוכנת על נהר ה-WYE במחוז הרפורדשיר.

הגסט האוס שהתארחנו בו הוא בית מהמאה ה-17, שבעברו נהגו לחדש בו את פרסות הסוסים שמשכו את הכרכרות שנסעו מרוס ללונדון וחזרה. היום הוא שייך למשפחה צעירה שממש לא נבהלה מהעובדה שהגענו עם תינוק ואפילו הכינה עריסה וסלסלת קש עם צעצועים. חמודים!

פרטנרי פנה ללימודיו ואני פניתי לסייר ברחובות הקטנים עם חנויות הגלריה, ובבתי הקפה המתוקים המציעים כוס תה עם סקונס וריבה או כל מאפה אחר שתחפוץ בו נפשכם. רוס היא עיירת שוק ובמרכזה מתנוסס מבנה שוק עתיק ויפה שבימי חמישי ושבת מתקיים בו שוק מקומי. אחר הצהריים נסענו לטירה קרובה באיזור שממנה צפינו בנוף עוצר נשימה ונכנסנו קצת לרוח ימי הביניים (בקריאות: "הו ארתור" לאוויר הפתוח). זהו בקצרה, התמונות יעשו את המשך העבודה במקומי כרגע...עד לפעם הבאה, שיהיה לכם יום ירוק!

I'm back! 13/08/2010

הנה הצלחתי להגיע. עוד לא מהדירה, לא לא, יקיריי, לכל המתעתדים לעבור לאנגליה, דעו וצפו לכך שהחיבור לעולם הממוחשב שלכם יארך יותר מהצפוי במדינה אירופאית מערבית...
אז אני עדיין חוטפת קפוצ'ינו וfree wi-fi , ומקווה ששנתו של בן בן הקטן בעגלה לא תופרע מרעשי מכונת האספרסו והלקוחות העוברים ושבים.
בימים האחרונים אני מכירה המון אנשים חדשים, כמעט בכל יום. אם ברצונכם להכיר אנשים במהירות במקום חדש, אני ממליצה בחום להתאבזר בילד. מעולם לא הצלחתי לפתוח בשיחה ולנהל סמול-טוק כה זורם ועם זאת אינטימי, בכזאת קלות כמו זו שבאה לי עכשיו כשאני מסתובבת עם קטנטן חייכן איתי. קודם כל, יש את מועדון האימהות הסודי. בעודך צועדת ברחובות עם העגלה, כמעט תמיד בוודאות תזכי להחלפת חיוכים עם אמא דוחפת עגלה העוברת מולך. יש מבט סוקר ראשון (איזה עגלה יש לה), מבט סוקר שני (תינוק או תינוקת? חמודים? מאיפה הבגדים האלה?) ואז מגיע החיוך והמבט המבין, אנחנו יחד מאותו הכפר, הכפר הזה שפעם סבלו בו צירים ולא ישנים בו שעות ארוכות, הכפר שבו את צריכה להיות הכל בבת אחת ולהספיק את הכל בשביל כולם וגם בשביל עצמך.
במועדון האמהות הסודי, יש חלק השייך לאמהות במשרה מלאה, חלק אליו אני מנויה כרגע. אם החלטת (מרצונך או בעל כורחך) לעשות מנוי למועדון החברות הזה, את מבלה את ימייך בחיפוש אחר מגוון פעילויות לקטנטנים, רצוי מחוץ לבית, בו הם יוכלו להוציא אנרגיה ואת תוכלי אולי קצת לפטפט. אם את בונה תוכנית אסטרטגית חכמה מספיק את ודאי יודעת שכדאי להגיע בקביעות למקום מסויים אחד אשר חביב עלייך. אני הגעתי למסקנה שהספרייה הציבורית בswiss cottage היא המקום המועדף. האמת, מאוד נחמד שם. יש בחוץ גינה לילדים עם נדנדות ומגלשות (גינה סגורה, כך שאלו שכבר הולכים יכולים לרוץ ולשחק בבטחה), יש חלק של מדשאה שמקיף משטח ארוך אשר בקצהו יש חמש או שש מזרקות, בהן, בימים חמים, משתכשכים הילדים ומשחקים במים ( ומזג האוויר בחודש האחרון גרם למחזות מופלאים של ילדים ערומים רצים לכל עבר, כן כן, בשמש הקיץ של לונדון). את יכולה לקבוע עם חברות עם ילדים (אם כבר צברת כמה כאלה...) לעשות פיקניק על הדשא (פעילות פופולרית בקרב האמהות האנגליות בימים חמים). ממש צמוד נמצא מועדון הבריאות המקומי, אשר כולל בריכה וחדר כושר (יש גם שירותי בייביסיטר למי שרוצה להתעמל), ובו עושים כמה פעמים בשבוע פעילות לקטנים עם מזרונים ואביזרים מגומי בתשלום סמלי. לגדולים יותר (מעל גיל שנתיים) יש ג'ימבורי, ועכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת הפרטית שלי- הספריה. כבר כתבתי על הפעילות המתרחשת בה פעם, אבל עכשיו אני רוצה להרחיב על היתרונות שבמקום ציבורי ללא תשלום,נעים ומזמין לילדים, וגם לאימהותיהם.
שטיח מקיר לקיר- אידיאלי לזחילה- יש.
צעצועים שונים, גם כאלה הטובים להתפתחות ולנסיונות עמידה ראשונים- יש.
ילדים וחברה- יש.
ספרים לתינוקות -יש.
אמהות לתינוקות- יש ויש.
לא לוקח הרבה זמן לפתח שיחה על אוכל ועל קקי. נשבעת לכם. בן כמה הוא? איזה חמוד! איך הוא אוכל? איך הוא ישן? ואת איתו בבית או עובדת? בבית...איך זה הולך...? והנה עכשיו אנחנו כבר שותפות, יודעות בדיוק מאיזה כפר וגם מבינות שמנויות אפילו לאותו חלק של המועדון. צריך להיות קצת אמיצה, ואם יש מישהי שמתחבבת עלייך ואת פוגשת אותה כמה פעמים, להציע לה להפגש גם לקפה. לפעמים מציעים לך, מה שעוד יותר נחמד וגורם לך להרגיש פופולרית.
אבל הנה, ככה מכירים אנשים חדשים במקום חדש. חושבים על מעבר לארץ אחרת? קדימה בנות, להיכנס להריון.