Posts
בוקר יום ההולדת שלי לא החל בצורה מזהירה. כאב ראש מפלח ובחילה הם לא החברים שאני מעדיפה להתעורר איתם, ובעודי מנסה להתמודד עם עייפות הלילה הלא שקט וריח הניחוח של החיתול של בן (הכל שם עובד, אין ספק), הרהורי יום הולדת החלו מטפטפים לראשי. עוד שנה עברה מהר, כי עכשיו השנים רצות להן, אתם יודעים, שוב רשימות של יש ואין, מה נאסף ומה עוד נכסף, ודברים כאלה לא עוזרים לחגיגות.
אז אספתי את עצמי ואת כאב הראש שלי בידיים והחלטתי לצאת לעיר, ובן היה סבלני מאוד אלי והתנהג יפה בעגלה, מצביע על אוטובוסים אדומים.
פרטנרי חזר אחר הצהריים ובידו זר פרחים. אחד הדברים המשמחים ביותר הוא זר פרחים בבית וכבר נחרטה ההבטחה שהבטחתי לאימי לקנות פרחים כל שבוע כדי שיהיה יפה בעיניים ובלב. עכשיו יש לי שולחן עם אגרטל אז אפשר להתחיל לקיים. התכוננו והרדמנו ובערב הגיעה הבייביסיטר- פעם ראשונה. מיד הפכנו לאמא ואבא כאלה שיוצאים ויש להם בייביסיטר, משאירים טלפונים של כל אחד כולל המשטרה.
ואז הגענו. המסעדה שפרטנרי הזמין ממוקמת בטאוור ברידג', ואין, פשוט אין מקום יותר יפה לחגוג איתו יום הולדת.
האורות, הגשר עוצר הנשימה, פתאום אתה בחוץ לארץ. הנה לונדון.
למסעדה קוראים גאוצ'ו, מסעדת בשרים ארגנטינאית, חשוכה ומגניבה (אין תמונות מבפנים כי פשוט היה חשוך מדי!), ולא מזכירה בשום אופן את אל-גאוצ'ו.
שמפניה בהתחלה ויין בהמשך והו הבשר.
ערב יום ההולדת שלי הסתיים כן בצורה מזהירה, ואחרי הרבה זמן ממש הרגשתי שחגגתי יום הולדת. היה כיף. אפילו שהופ הופ טרללה, גדלתי בשנה.
No comments:
Post a Comment