שנה

הבן שלי בן שנה. כל יום הוא מגלה לי עוד דבר קטן חדש שהוא יודע לעשות. מסתרק עם המברשת. צועד צעדים ראשונים קטנטנים עם העגלה שקנינו לו ליום ההולדת (צעדים שמתפתחים לריצה ומעבר לזחילה מהירה בטירוף על הברכיים...). הוא מבין. המון.

ההתרגשות לקראת הכנת המסיבה שלו היתה גדולה. באו חברים ישנים וחדשים שהכרנו פה. הוא נרדם וכשהתעורר נכנס לחדר מלא באנשים, ישב במרכז המעגל וחייך. כשצעדתי עם העוגה בה נר ראשון דולק, תמונות רצו בראשי מכל ימי ההולדת בהם צפיתי באמא הצועדת לתוך החדר באותה צורה ממש. עכשיו אני אותה אחת. כמה נדוש. אבל כמה מאושר! האושר הזה אפילו קצת הפתיע. לאושר לא אכפת להיות נדוש. העיקר שהוא מאושר.

יום הולדת שנה. אנחת רווחה קלה משתחררת ממעמקי הנשמה ומתעופפת לאוויר. עברנו את זה. הוא ואני. שנה ראשונה עברה. קדימה, ממשיכים.