Big Boots Little Boots

מישהו שאל אותי למה בהגדרת הפרופיל שלי בבלוג רשמתי- שחקנית, זמרת, ורק אח"כ -אמא. איך זה שלא שמתי את האמא ראשון. איך זה? הרי בסך הכל בימים אלו אני באמת קודם כל אם לא רק- אמא.
התשובה שלי היתה כזו: לפי הרגשתי, כשאת אומרת דבר ראשון שאת אמא, כאילו כל השאר כבר לא ממש משנה. זה באמת הדבר הגדול וכשאת אומרת אותו ראשון אנשים כבר לא ממש מקשיבים להמשך. וחוץ מזה (את זה אני מוסיפה עכשיו כי לא חשבתי על זה באותו רגע...), שחקנית , זמרת הייתי רוב החיים שלי. אמא אני רק שנה וקצת. האם זה שיש לי עכשיו ילד אומר שכל ההגדרה העצמית שלי צריכה להשתנות?
כמובן שבכל השנה וקצת האלה נושא ההגדרה העצמית הוא הראשון במחשבה. במיוחד לאור העובדה שאני באמת אמא במשרה מלאה כרגע. למה בעצם אני מגדירה את עצמי על פי מה שאני עושה? ככה התרגלתי? זו החברה? מי האשם העיקרי בבלבול ובצורך הנשי הזה להיות הכל הכי טוב שאפשר ובדיוק באותו הזמן?
אני באמת לא יודעת. אם זה ממש מפריע לכם אתם יכולים להגדיר אותי קודם כל כאמא ואח"כ כזמרת, שחקנית וכל השאר. אם לא, אתם יכולים להשאיר את זה ככה. בכל מקרה כל אחת מההגדרות יכולה בסופו של דבר להתאים לי. כי אני כולן יחד. בבת אחת. בדיוק באותו הזמן.

Someone asked me why on my blog profile I defined myself first as an actress and singer and only after that as a mother. Why indeed? After all, the main thing (if not the only thing) I am these days is being a mother.

This was my answer: I feel that if you say first that you are a mother, all the rest doesn't really matter. This is the big thing after all, and people tend not to listen to the rest. Besides, (I'm adding this now because I didn't think about it at the time…), I've been an actress and a singer for most of my life. I've only been a mother for a little bit more than a year. Should the fact that I now have a child change my whole self definition?

Of course that during this year the self definition subject is the first thing I think about. After all, I am a full time mum at the moment. But hey, why do I must define myself by what I do? Did I just get used to it? Is it society? Who is to blame in this feminine need to be everything, the best in everything, and all exactly at the same time?

Honestly, I have no clue. If it really bothers you, you can define me first as a mother and then as a singer, actress and all the rest. If not, you can just leave it as is.

Anyway each one of these definitions can eventually suit me. After all, I am all of them. Together. Exactly at the same time.

At the cafe בבית הקפה

נפתח חלון למחשבה. על מה אני אחשוב? על הספר שלי. על העסק הקטן שאני מנסה לפתח. על עצמי. בריאות. התעמלות. דיאטה. על משחק. אני עדיין אוהבת את זה?

פתאום נכנסו שני אנשים. היא מחזיקה עותק של "הסערה" של שייקספיר. הם עמדו בתור לקנות קפה. לא ניהלו שיחה רגילה. חזרו על דיאלוג. משננים. היא, נוצצות לה העיניים. יש. הצלחנו לעשות את זה! למדנו בעל פה כמו שצריך ולא טעינו בפעם הראשונה! למה הם לומדים את הדיאלוג הזה?איפה הם מתכוונים להציג את הסצינה הזאת? ההתרגשות. ההתלהבות. הבערה. אני התרגשתי.


משהו מההתלהבות המוכרת הזאת, הרחש של ההתחלה, התקווה להזדמנות, הכוכב של ההצלחה, גלש אלי לכיסא בו ישבתי לצידו של התור לקפה.


הם קנו בטייק אווי. הלכו לעשות חזרות. ואני נזכרתי כמה שפעם אהבתי את זה. והייתי ככה. ועשיתי תנועות גדולות עם הידיים והרגשתי שאני יכולה.


ואז הילד שלי התעורר.הוא הסתכל עלי בפרצוף החמוד שלו, עם העיניים השקדיות והלחיים האדומות שדורשות נגיסה. וחייך.

A window for thinking has opened. What shall I think about? About my book. About the little business I'm trying to develop. About myself. Health. Exercise. Diet. About acting. Do I still like it?

Suddenly two people walked in. She was holding a copy of Shakespeare's play –The Tempest.

They were standing in the queue to buy coffee. They didn't have a normal conversation, they were repeating a dialog, memorizing. She had shiny eyes. Yes! We did it! We managed to go through it by heart for the first time! What are they learning these lines for? Where are they going to perform with this scene? The thrill, the excitement, the fire. I was thrilled myself. Something from this very familiar excitement, the whisper of beginning, hope for opportunity, star of success, slid all the way to where I was sitting right next to the coffee queue.

They took their coffee take away and went to rehearse, and I remembered how much I used to love it. And was exactly like that, making big gestures with my hands and feeling I can.

 And then my son woke up. He looked at me with his big almond eyes and red cheeks that are waiting for a bite. And he smiled.



בין הנורופנים Between Nurofens

היו שבועיים לוהטים. חום גוף בטמפרטורה גבוהה, תוצאה של חיסון משולש שגם כך נדחה בחודשיים כדי שהגוף הקטן יתחזק ויגן על עצמו קצת יותר טוב, אבל בכל זאת הקטן לקח את זה קשה. חום במשך שבוע, מלווה בהצטננות חזקה ושיעולים מונעי שינה, הפוגה של כמה ימים ושוב חום נוסף. בהפסקה הקטנה הזו בין התרופות מורידות החום הוא פתאום התחיל ללכת. מה שכאוס יכול לעשות. ואז שמעתי ששריפה גדולה משתוללת בארץ. טמפרטורה גבוהה של אש אוכלת, מחסלת. כאוס כזה שאוכל מבפנים את כל האסונות שלא חדלים מלרחוש .מישהו אמר לי שהכל התחיל ממזבלה קטנה ששרפו בה את הפסולת. הזבל, הרקב שורף את הארץ שלי. חברים בפייסבוק מתפללים פתאום לאלוהים שלא ידעתי שחפצו בו, מבקשים שיפתחו שעריהם של השמיים. אני מניחה את ראשי על הכרית ומוצאת את עצמי גם שולחת תפילה קטנה, עזור לי להניע את גל האנרגיה שיוריד גשם שם, רחוק ממני. ופה לבן. שקט. שלג על עירי. הלוואי ואחרי הכל גם שם יוכלו להתחיל ללכת.

It's been a hot two weeks. A body in high temperature, the result of the 13 month vaccination that I've already postponed in two months, just to give the little body a chance to get stronger and defend itself better. But the little one took it hard anyway. Fever for a week accompanied by a severe cold and sleep disturbing coughs, a break for a few days and then fever again. At this little break between paracetamols he suddenly started walking. Look what chaos can do. Then I heard that a big fire is burning my country. High temperatures of an eating, killing fire, that creates a kind of chaos that eats from the inside the disasters that never stop. Someone told me that it all began with a bit of garbage being burnt in a little dumpster. Garbage, rotting, is burning my home land. Friends on facebook are praying to a god I never knew they wanted, to open the gates of heaven. I'm placing my head on my pillow and finding myself also sending a little prayer, please help me move this wave of energy that will make the rain fall over there, far away from me. Over here it's white. And quiet. There's snow falling on my city. I wish that after it'll all be over,  they will also be able to get up and walk.

• ותודה ליעל על כותרת הפוסט
• And thank you Yael, for the name of this post

The Headphones האזניות

פשפשים Flees

חלף לו שבוע וקצת מאז שאני שוב עומדת מול העולם כמו ילדה גדולה. אמא ואבא עזבו ואני צריכה לחזור ולהיות המבוגר האחראי. כאן אני רחוקה וזה מחייב. אין לאן לברוח, צריך להישיר מבט ולמתוח עצמות, לתת לקור לחדור אליהן בעוצמה ועדיין להגיד שזה שווה את זה. כרגע זה עדיין שווה את זה, אבל זה לא אומר שזה קל.
תמונות אחרונות מהביקור והתיור, הפעם בשוק הפישפשים הקטן והמתוק באיסלינגטון.

It's been a bit more than a week since I've been standing in front of the world like a big girl again. Mummy and daddy have left and I need to stand up and become the responsible adult. Over here I'm far away and there's an obligation to it. There's nowhere to run to, you need to look straight ahead, stretch your bones, let the frost in and still say it was worth it. At this point it still does, but it doesn't say that it's easy.

Last photos from the touring and visit, this time from the sweet and lovely flee market at Islington.

סוכר Sugar

הקאפ קייקס ב- The Hummingbird Bakery הן כמו לנגוס בענן ורוד מתוק. הקרם אוורירי וחלק, הסוכר מציף את הלשון ונזרק ישר למוח, כמו שמקבלים מכת קור מגלידה קרה שנאכלה מהר מדי. ואז לכמה שניות אתה רואה הכל ורוד. כמו שאמר לי הבחור שעבר מולי ברחוב וראה אותי רואה אותו מלקק ונוגס בצאתו מן החנות - "Unbelievable ".



The cupcakes at The Hummingbird Bakery are like biting into a sweet pink cloud. The cream is smooth and airy; the sugar melts in your tongue and then goes straight into your brain like getting a brain freeze from cold ice cream that has been eaten too fast. And then, for a few seconds you can only see pink. Just like the guy crossing in front of me on the street told me as he was licking and biting –" Unbelievable".

   

* התמונה הראשונה מלמעלה צולמה ע"י אמא שלי :)

* The first photo on the top was taken by my mum :)



ברייטון אהובתי Brighton My Love

בגלגול הקודם שלי כאן באנגליה, גרתי שנה בברייטון. מאוהבת. אני פשוט מאוהבת בעיר הזו. גם עכשיו כשבאתי לביקור, רק ליום אחד, הרוח מן הים וחופש היצירה הצליחו לבדר את שערי ולהתעופף לתוך מוחי בקריאות: שובי אלי.
אולי זה השילוב של סטודנטים ואמנים, אולי זה הזיכרון של מה שהיה ומי שהייתי, אבל יש הרבה אוויר בעיר הזו והנשימה קלה. קצת פנינים מהמקומות האהובים עלי בעיר האהובה עלי שלכל אחד מומלץ לחיות בה קצת.

Last time I was here in the UK I lived in Brighton for one year. In love. I am just in love with this city. Even now, when I arrived for a one day visit, the sea Breeze and freedom of creation managed to blow my hair and fly into my mind saying: come back to me.

 Maybe it's the combination of students and artists, maybe it's the memory of what was then and who I was, but there is plenty of air in this city and breathing is easy. Here are some bites from my favorite places in my favorite city that every person should live in for just a little while.

   Brunch at- Bill's                                                                                                                                        

Shopping at Beyond retro

 
                                                                                                           
     a walk down the North Lanes

                                                                            Then a walk down Brighton Pier                                                                      

    and finally, tea at The Mock Turtle - 4 Pool Vally, Brighton BN1 1N

פיצוחים Seeds

שדה גרעיני חמניות פזור על רצפת מוזיאון הטייט מודרן. כל גרעין  עשוי מפורצלן, בעבודת יד. "הכמות האדירה של הגרעינים והמאמץ המשותף שנעשה בכדי ליצור את עבודת האמנות הזו הם אלו שנותנים לנו מבט נוסף ואחר על האנושות כולה". כך היה כתוב על הקיר. האמן הוא סיני Ai Weiwei  וליד המיצג היה אפשר לראות וידיאו המצלם את התהליך בו מאות פועלים סינים עובדים על כל גרעין חמניה קטן. ומה היה קורה אילו היינו מחליפים גרעיני החמניות בנעלי ספורט? שדה של נעלי ספורט פזור על רצפת המוזיאון. כל נעל עשויה ביד על ידי פועל סיני. אומנות. בהחלט מבט אחר על האנושות כולה.

A field of sunflower seeds is laid down on the floor of the Tate Modern Museum. Each seed is hand-crafted in Porcelain. The vast amount of the seeds and the effort that was made to create this art work are those that give us a different look on humanity as a whole. This is what was written on the exhibition wall. The artist is Chinese – Ai Weiwei, and next to the exhibition you could see a VTR presenting the process in which hundreds of Chinese workers work on every sunflower seed. What would happen if we were to replace the sunflower seeds in sport shoes? A field of sport shoes is laid down on the Museum's floor. Each shoe is hand –made by a Chinese worker. Art.  A different look on humanity as a whole.

בורה בורה Borough Borough

 אחד המקומות האהובים עליי בלונדון הוא Borough Market , שוק האוכל. השוק פועל בימי חמישי עד שבת והכי כיף פשוט להסתובב בין הדוכנים, לטעום טעימות קטנות ומפתות, לבחור את הבחירה שלך ואז לשבת על גדר האבן בחצר הכנסיה הקטנה שנמצאת ממש ליד ולהינות מארוחת צהריים מעוטרת בקרן שמש חורפית. יצא לי ממש פוסט לונלי פלאנט...

One of my favorite places in London is Borough Market. The market is open from Thursday to Saturday, and what I like best is to walk around the stalls, try out little tempting bites, make a choice and then sit on the little brick wall at the nearby church to enjoy your winter sun-kissed lunch. That turned out to be a very lonely planet like post….

חופשה בלונדון A London Vacation

ההורים שלי פה. איזה כיף להתפנק ואיזה כיף לתת תינוק קטן לסבא וסבתא שמקבלים אותו באהבה גם בשש בבוקר ונותנים לי להמשיך לישון!
במסגרת ביקור אורחים אני מוצאת את עצמי מטיילת בלונדון במרץ כתיירת מן השורה, מובילה לכל אתרי החובה (שלי) ומצלמת גם אני את אותם המקומות שנדוש מדי לצלם אותם אם אתה גר כאן.
הביקור המשפחתי הזה הוציא אותי לגמרי משגרת היום ואני בקושי מספיקה להגיע אל המחשב ולכתוב אבל הנה קצת מלונדון הקלאסית (פחות או יותר) גם בשבילכם.

והיום - ביקור בקמדן...

My parents are here. How great it is to be pampered and loved, and how great it is to give a young baby to his grandparents who receive him with love even if it's six o'clock in the morning, while I continue to sleep!

When guests come to visit I find myself strolling around London like any other tourist, heading to all of the "must see" sites (my "must see" ones…), and taking photos of the places it's too corny to take photos of if you are living here.

This family visit took me completely out of my daily routine and I can hardly take any time to sit down and write, but here is some of the "Classical London" (more or less…) for you.

And today we visit Camden…

הגב The Back

זו תמונה שצילמתי לפני כמה שבועות. היום כבר קר מדי להסתובב ככה בעיר, אבל חשבתי שהיא שווה הצצה. אין הרבה פעמים בחיים שגב יכול לעורר קנאה, הגב הזה בהחלט כן.

This is a photo I took a few weeks ago. These days it's too cold to hang around in the city dressed like that, but I thought it's still worth a look.  There are not many times in life that a back can make you jealous, this back certainly does.

New creation יצירה חדשה

    לחברה שלי עשו מסיבת בייבי שאוור. פעם ראשונה שלי. הכנתי מתנה בעצמי. ציורים בעבודת יד מותאמים אישית לרך

    הנולד. התוצאות לפניכם. התחלתי למכור :) 

My friend had a baby shower. It's a first for me. I made the gift by myself. Hand painted accessorize,especially for this little soon to come baby. These are the results. Sales have begun J

ומשהו נוסף- חברה אחרת שאינה דוברת עברית ביקשה ממש יפה שאתרגם את הבלוג לאנגלית כדי שגם היא תוכל לקרוא. אז מעכשיו אני הולכת לנסות את כוחי גם בכתיבה מתורגמת לאנגלית! בהצלחה!

And an other thing- another friend of mine, who doesn't speak Hebrew, asked me really nicely to start and translate my blog. So…I've decided I'm going to try it from now on. Writing in English as well…good luck! Bisous!

שלכת

כותרות הפוסטים האחרונים שלי מאוד דרמטיות...גשם...שלכת...זה הסתיו עם הענן שכנראה מכניס אותי למצב הרוח הרומנטי-מהורהר הזה, אבל רק צריך להסתכל על העלים האלה בשביל להגיע לשם.
איזה יופי וכמה מרהיב, כל העצים הגדולים והזקנים משילים את היופי הזה ומפזרים אותו על האדמה. משליכים ונפרדים ממנו בשלווה וכאילו אומרים: אתם יפים עלים שלי, אבל היי, מצטערים, אתם מהעונה הקודמת.
לעבור מדינה, כמו שמישהו אמר לי פעם, זה קצת כמו להיוולד מחדש. בארבע השנים האחרונות עברתי מדינה שלוש פעמים. זה קשה להיוולד. צירי לידה ותעלות חשוכות...חוויתי את זה על אמת לא מזמן.הפעם זו לידה שונה. יש בי משהו שרוצה להמשיך את הגל של הפעם הקודמת בה גרתי באנגליה. משהו שרוצה להמשיך מאותו מקום, המקום שכבר התרגל ואהב, המקום שכבר הבין והיה בעלייה, שעבר את הקשיים וההתאקלמות. אבל הפעם זה שונה. אני שונה. ההרכב שונה. מולקולה חדשה ומתוקה נוספה לתמונה והיא גורמת לדברים להיעשות בצורה אחרת. הייתי רוצה להיוולד פה מחדש אבל עם המשפחה והחברים הישנים שלי. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן הכל היה ראשוני ומלהיב, לא היה לי אכפת לזרוק הצידה את כל מה שהייתי ולבדוק איך אני מוצאת את עצמי במקום הזר והגדול הזה.
עכשיו אני רוצה לסחוב איתי קצת דברים מהבית במזוודה שלי, ולא ממש בא לי שהם ישתנו. אבל הם משתנים בכל זאת.
זה לא שזה רע או טוב. אין לי אפשרות לדעת לאן זה מוביל ומה בדיוק יצא מזה. אבל ככה זה. יש דברים שאתה יכול לבחור כשאתה נולד לעולם ויש דברים שבאים עם הגנים.
כמו העלים בצבע ברונזה, כמו השלכת, אני חייבת ללמוד לא לפחד להיפרד, כי יש דברים שפשוט שייכים לעונה הקודמת. ועונה חדשה בדרך כלל מעניינת אותי כי, הרי אתם יודעים, אני תמיד אוהבת להיות באופנה.

האיש הכסוף

אתמול צעדתי ברחוב בו אני צועדת כמעט כל יום, ואיש כסוף קרץ אלי. ככה פתאום, בשעת ערב מוקדמת, איש כסוף.
היה לו כובע בצבע כסף, חליפה בצבע כסף, הפנים שלו היו צבועות בכסף והמזוודה שהוא סחב היתה גם היא בצבע כסף.
רציתי לדעת אם אני נראית לו כמו האיש הכחול ואם אני בעצם מסיפור אחר.
אבל העובדה ששנינו צעדנו באותו רחוב הצביעה על כך שאנחנו בעצם מאותו סיפור.
אז זה הסיפור שלי. ואני די אוהבת סיפורים כאלה, בהם פתאום אנשים כסופים קורצים אלייך וגורמים לך לחייך.

גשם

היום הגשם לא הפסיק לרדת. יצאתי לעיר. לעגלה יש כיסוי גשם מיוחד מפלסטיק שקוף. שמתי. נכנסתי לחנות. הורדתי. יצאתי לרחוב. הרכבתי. נכנסתי לחנות אחרת. הורדתי. שמתי הורדתי שמתי הורדתי. תוך כדי כל זה ביסקוויטים של פתי בר ופריכיות אורז קטנות נדחפו לעגלה והתעופפו מחוצה לה. דחפתי את העגלה בגשם ביד אחת כשבידי האחרת מטריה. היום נגמר בילד עייף שלא הצליח להירדם בעגלה או מחוצה לה, עם כיסוי הגשם או בלעדיו, כשאצבעותיו הקטנות מלאות באבקת קקאו חומה תוצרת ביסקוויטים ורוק. היום נגמר באמא עייפה שלא הצליחה למצוא את שחפצה בו וגם לא הצליחה לספק את רצונו / צרכיו של הילד, ומעיל הגשם שלה מלא בנשיקות של אבקת קקאו חומה.

ללכת קדימה

     לפעמים אין ברירה אלא לזרוק את עצמך לתוך המים ולשחות. כל צעד קטן קדימה הוא הצלחה. כל צעד קטן קדימה
     במחשבה הוא הצלחה גדולה יותר. צריך ללמוד דברים חדשים. צריך לנסות. צריך להאמין. צריך להמשיך ללכת.

דבר אלי בפרחים

אני מסתכלת על זר הפרחים שעומד מולי באגרטל על השולחן. ורדים לבנים וציפורנים כתמתמות. קניתי בסופר. עדיין בקושי מחזיק מעמד, עלי הכותרת בורד אחד כבר מתחילים להצהיב וורד אחר שהוצאתי וזרקתי לפח התפורר תוך כדי התהליך והלך לעולמו עוד לפני שקברתי אותו בעצמי. בסוף לא קנינו פרחים חדשים בשוק שביקרנו בו היום. אנשים הולכים ובאים, בידיהם זרים עטופים בנייר חום, מתוכם פורץ צבע שיעשה להם יפה לפחות לשבוע הקרוב.
רציתי לחקור עוד במקומות בהם עוד לא ביקרתי וגיליתי את Shoreditch. שילוב בין בתי שיכונים של העירייה לגלריות אומנות, בתי קפה מגניבים, וחנויות יד שנייה או מעצבים. רחוב שלם שמוכר סארי הודיים מוביל ל-Columbia road בו הפתיע אותנו שוק פרחים יפהיפה. התמונות לפניכם.